מה שרופא נשים שלך לא יספר לך על בריאות השד!
- לינה מרים שלו
- May 7, 2021
- 5 min read
השדיים שלנו... כמה שדים הן מחזיקות... הא?
את המאמר הזה בחרתי להקדיש לבריאות הציצים שלנו ומבט קצת יותר מקרוב על מערכת היחסים המאודדדד מורכבת שיש לנו איתם. אז נתחיל בסקירה היסטורית... שלי (יש סיכוי טוב שחלקיכן תזדהו איתה מאוד):
אני זוכרת את הדקירות הקטנות האלה, אי שם בתחילת גיל ההתבגרות שחשבתי אולי משהו לא בסדר. זוכרת שבאתי לאימא שלי ובחשש גדול אמרתי לה שכואב לי והיא חייכה ואמרה שזה טבעי ושלא אבהל כי הציצי שלי מתחיל לגדול. אני זוכרת איך הייתי הולכת במסדרונות ביה"ס כפופה ומפוחדת שלא בטעות איזה ילד מניאק ידחוף מרפק ויכאיב לי.
השנים עברו והציצי גדל והפך להיות הדבר הזה שבנים מסתכלים עליו, הדבר הזה שפתאום לכולם יש מה להגיד עליו, מה שהפך אותו למן איבר כזה שלא לגמרי שייך אלי.
ואז התחילו השאלות ההשוואתיות – קטן מדי? אסטטי או לא? מושך או דוחה?
זוכרת שהייתי מציצה לבנות אחרות במקלחות ומשווה וחוקרת – צורות, צבעים, גדלים...
תמיד הייתה לי את התחושה כאילו לשדיים יש חיים משלהן, שיש להן אופי משלהן והן כמו מספרות את הסיפור של האישה, שהן שייכות לה. אותו סיפור שהיא לא תמיד תדע לספר...
אם כי לא באמת יכולתי להיות אובייקטיבית בהתבוננות שלי כיון שמגיל צעיר מודל היופי, של איך זה "אמור" להראות נכנס עמוק לתודעה.
הגיע ההריון הראשון וכל מה שהכרתי על השדיים שלי השתנה בן לילה. הם הפכו מלאים, גדושים, עם פטמות בולטות וכהות. הייתי בוהה בהן במראה ולא מזהה. מוזר ושונה. ציצי של אישה, כבר לא של בחורה צעירה.
ההנקה לקחה את זה שלב קדימה, אם עד כה הרגשתי שהציצים שלי לא לחלוטין שייכים לי אז עכשיו הם הפכו באופן רשמי לרכושו בפרטי של הילדון הקטן ששאב מתוכן את כל תוכנן. הן הפכו להיות בעלות משמעות חדשה לחלוטין – הן הפכו להיות כלי ההזנה של הדבר הכי יקר לי בעולם. הם השתנו, התנפחו והתרוקנו, כאבו וחשו עונג. כל כך הרבה שינויים ותחושות ברמה יומיומית.
לא אשכח כמה התרגשות הייתה לי מכך שהשדיים שלי מתחילות לטפטף חלב בשניות הראשנות בהם התינוקי שלי מתעורר. הרגשתי שאני מחוברת לאיזה כוח על סודי של האימא הקוסמית.
מיותר לציין שבאותה תקופה הדבר האחרון שחשתי זה ששדיי סקסיות.
נגמרה ההנקה ואני שוב מול המראה – הציצי חזר לרשותי, אבל מי רוצה אותו ככה? מצ'וקמק וקטן ומדלדל. שתי הנקות ברצף, שנה כל אחת עשו את שלהן. מזל שלמדתי איך להזרים אליו אהבה, איך לעשות לו עיסויים וכך, אחרי מספר שנים שדיי קיבלו שוב צורה הגיונית. ברור שלא היה להן סיכוי לחזור לימי הזוהר של שנות ה- 20 או למידת פמלה אנדרסון של תחילת ההריון הראשון, אבל הרגשתי איתן סבבה לגמרי.
השעון המשיך לתקתק ונכנסתי בדריסת רגל מלאה לשנות ה- 40 של חיי. נכנסו חרדות נוספות מלבד האסטטיות. הרופאה כבר לוחצת בענייני ממוגרפיה וכל מה שבא לי זה לאחוז בשדיי ולומר – תעצרו את הזמן!!
המיינד המברבר שלי כבר הכין את תלונותיו על כך שככה זה ילך ויתדרדר עד שאראה כמו הזקנות במלתחות הבריכה עם הציצי עד הברכיים, מלחיץ ואימתני.
לא יודעת מה איתך, אבל אני החלטתי לא לתת למחשבות האלה ועיוותי התפיסה של התרבות המערבית שספגתי, להרוס את מערכת היחסים שלי עם אחד האברים הנשיים החשובים בגופי!
החלטתי שאני בוחרת לטפח יחסי אהבה ללא תנאי עם שדיי.
זה לא פשוט כי וואלה הביקורת בהחלט קופצת השכם וערב.
אבל הבנתי שהביקורת הזו היא רק במחשבות שלי. זו לא האמת.
האמת היא שכמו כל דבר בחיים אם אני מזינה דבר במשהו טוב, טוב צומח ממנו ואם אני מזינה אותו בפחדים וביקורת – זה בדיוק מה שאקבל.
אשמח לחלוק איתך מניסיוני ונסיונן של נשים שבאות אלי לטיפול שעזרתי להן לשקם את מערכת היחסים עם השדיים שלהן ובכך להזרים לתוכן יותר בריאות ואהבה.
אלה הדברים שהגניקולוג שלך לא יספר לך על בריאות השד!
שדיים הן האיבר שבהסתכלות הוליסטית מסמל נתינה.
נתינה, נחמה, חמלה, רגיעה – כל אלה הם איכויות שהשדיים שלנו נושאות בתוכן.
מאידך יש בהן גם את ההיבט החושני – מיני. הן איבר שיכול לחוות עונג ואף להביא ואותנו לאורגזמה.
את שתי האיכויות האלה "המזינה" וה – "מינית" הן טומנות בחובן וכיון שבחברה שלנו קיים עדיין פיצול מובנה בין האיכות הנשית המעניקה (חווה) לבין האיכות הנשית המינית (לילית), השדיים שלנו כמייצגות שתי האיכויות הללו - סופגות את כל הבלבול.
בין אם אנחנו חוות את השדיים כאיבר יותר מענג או יותר מעניק – נשים רבות לא חוות אותן כאיבר ששייך להן במלואו, אלא מן משהו כזה שחולקים אותו עם העולם.
ומהנקודה הזו אנחנו למדות מהר מאוד על סטנדרטים של יופי עבור השדיים שלנו ולמרות שבפועל נדירים הם המקרים שהשדיים שלנו נראות כמו בפרסומות, הביקורת הבלתי פוסקת שיש לנו עליהן לא מפסיקה ומועצמת עם כל פרסומת/ סרט, שלא נדבר על סרטי פורנו.
דבר נוסף – החרדה מסרטן השד שמרחפת מעל כל אישה, ואף יותר אצל נשים שיש סרטן במשפחה גורמת לנו לעתים להביט בשדיים שלנו במשנה זהירות ולהתייחס אליהן דרך משקפיים של חרדה. לגעת בהן רק כשאנחנו רוצות לוודא שאין איזה גוש שהתגנב.
בשורה התחתונה רובינו מביטות בשדיים שלנו כשאנו מלאות בסוגים שונים של מחשבות ורגשות: חלקם חרדתיות, חלקם ביקורתיות, חלקם טכניות או אסטטיות אבל מעט מאוד אנו מביטות בשדיים שלנו באהבה.
וזה עצוב בעיני...
אני מזמינה אותנו לרגע להיזכר בבן זוג שאיתו הייתה לנו מערכת יחסים אוהבת – איך הוא הסתכל על השדיים שלנו? כמה אהבה הייתה בעיניים שלו? כמה הערצה. כמה אהב להניח את ראשו עליהם ולהתנחם?
ולמי שבחרה להניק – זוכרות איך התינוק היה מסתכל לנו על השדיים? באיזו כמיהה הוא היה מתחבר אליהן וכמה הן היו מספקות אותו?
אז הנה הגענו לגיל שבו אפשר להתחיל... לאפשר לשדיים שלנו, בכל צורה גודל ומרקם ואף אם הן אינן פיזית שם, להוות מקור לנחמה, עונג ואהבה עבורנו ולא רק עבור אחרים.
כיצד?
ראשית אם ברגעים אילו שבהם את קוראת את הפוסט יש בתוכך תחושה של אי נוחות ואולי בושה – שימי לב לזה. נשמי לתוך התחושה הזו ונסי להבין מאיפה את מכירה אותה. אילו מסרים קיבלת מהורייך, חברותייך, החברה שבה גדלת, שגורמים לך לחוש בושה בהקשר לשדייך. בושה היא רגש הרסני לגוף שלנו וחשוב לנקות אותו מהמערכת.
(בושה וצניעות אגב זה לא אותו דבר. אפשר בהחלט להיות צנועה ולא ממניעים של בושה)
דרשי אליך את שדייך בחזרה!! הגיע הזמן. התייחסי אליהן את, העניקי להן תשומת לב חיובית. הנה לך שתי דוגמאות לאיך לעשות את זה:
כשאת ערומה, אספי את שדייך בשתי ידיים במגע אוהב כמו שהיית מחבקת גופו של התינוק שלך ותשארי ככה כמה רגעים. תני לרגשות לצוף. אני מאמינה שבהתחלה עלולים לצוף תחושות קשות יותר של ניכור וניתוק, מחשבות ביקורתיות. השארי ותני להן לחלוף ובשלב מסויים את תראי (אולי לא מפעם אחת אלא מספר פעמים כאלה) שמשהו אחר יעלה. גל של עונג, גל של חום פנימי נעים. השארי גם דרכו. אולי תרגישי גלים ברחם, אולי פתאום יעלו דמעות. תשארי עוד... עד שתרגישי שממש לא בא לך להוריד את ידייך ושמשהו עמוק ומתוק ממלא את ליבך – אהבה. כזו שעולה ומתעלה מבעד לשיפוט, ביקורת וניתוק.
ממליצה גם לנשים שעברו ניתוחים מכל סוג כולל כריתת שד. אפשר להניח יד ולהזין את המקום באהבה. מגיע לו אף יותר מהרגיל.
פעולה פשוטה נוספת – אחרי מקלחת, קחי לך קרם גוף (אני מאוהבת בחמאת שיאה שאני מכינה לבד עם שמנים מעולים כמו חוחובה, קלנדולה וכו') ומרחי על שדייך בסיבובים כלפי חוץ. נסי לא לעשות את הפעולה הזו בצורה טכנית אלא מתוך מודעות לתחושות. בחרי את הקצב הנכון לך ובכל תנועה הזרימי פנימה אנרגיית חיים.
אמרי להן לפחות פעם ביום – "אתן השדיים שלי ואני אוהבת אתכן בדיוק כמו שאתן"
מבטיחה שהן שומעות וגם המוח שומע. כך את מייצרת נתיב התייחסות חדש, מערכת יחסים חדשה.
שלא תטעי – זה לא אומר שלא יעלו ביקורת ושיפוט ופחדים, אבל השאלה היא מה תטפחי יותר?
אלה הדברים שלא מספרים לנו הרופאים על בריאות השד ובעיני הם כל כך, כל כך חשובים!!
🕉☯️🕉☯️🕉☯️🕉☯️🕉
אני עוזרת לנשים לעשות את כל הדרך בחזרה אל עצמן. זאת זכות גדולה עבורי ואני מתרגשת בכל פעם מחדש.
לחצי כאן לפרטים על תהליך מדהים לנשים באמצע החיים - "במעבר אלי"
Comments