הוסטיבוליטיס שלי...
- לינה טרנה
- Apr 15, 2018
- 3 min read
Photography : Sydney Sims
כמה מילימטרים של רקמה שחיבלו בחיי תשע שנים...
וסטיבוליטיס ובעברית דלקת מבוא העריה –
שם ארוך ומנוכר לספק דלקת ספק רגישות שיכולה לגרום לא מעט נזק בחייה של אישה...
אי אז בגילאי קבלת הווסת, ניסיתי להשתמש בטמפון. זוכרת את הכאב ואי הנוחות הבלתי נסבלת, את הבכי מתסכול שאני לא מצליחה כמו כולן ומעולם לא אהיה האישה הקלילה והמדלגת מהפרסומות שהחיים שלה בזכות הטמפון נראים כה מושלמים... זוכרת איזו כתבה בעיתון מצ'וקמק על וגיניסמוס (התכווצות בלתי רצונית של שרירי הנרתיק אשר לא מאפשרת חדירה משום סוג).
איכשהו עוד אז ידעתי שזה מה שיש לי. עברו השנים והגיע הלילה ההוא...
הייתי בת 21, סטודנטית במעונות. הוא היה בחור חמוד, מנוסה למדי ונמשכתי אליו מאוד. היינו בסוג של קשר לא ברור שכזה שנה שלמה ואז החלטתי שזה יקרה איתו או שלא ממש החלטתי וזה פשוט קרה, כבר לא זוכרת. האמת אני לא זוכרת כמעט כלום מלבד הכאב. ידעתי שיהיה כואב אבל ככה??? לזה לא הייתי מוכנה. הרגשתי כאילו חותכים אותי בסכין מבפנים. רק את זה אני זוכרת, לא את התגובות שלו, לא את מה שקרה אחרי. רק את הכאב...
אישה צעירה, מינית וכביכול משוחררת, הרגשתי מסורסת. הרגשתי שמישהו שם לי מנעול בין הרגליים. כעסתי, כעסתי כל כך...
תשע שנים זה נמשך. תשע שנים של מסכת יסורים. נדידה בין גניקולוג אחד לשני, חוסר הבנה, חוסר מודעות, הרבה כאב, הרבה בושה, כמה מערכות יחסים שהתפרקו כולל האקס המיתולוגי שאהבתי בכל מאודי. עוד מומחים ועוד כספים ואני כולה סטודנטית ועובדת סוציאלית מתחילה. וכלום, שום תקווה. בשלב מסויים האבחנה השתנתה מוגיניסמוס לוסטיבוליטיס. לא שזה עזר לי בהרבה, רק עזר להבין מעט יותר את מהות הבעיה.
כמה בושה, יא אלוהים! כמה בושה הרגשתי בכל פעם שהייתי צריכה לדבר על זה, בכל פעם שפגשתי בחור חדש והייתי צריכה לגלות לו את כל הסיפור הזה – האם ירצה אותי עדיין? האם ירצה "לפתור" לי את הבעיה ולהיות גבר על חשבוני? האם ינטוש אותי? כמה בושה... כמה כאב, כמה דמעות... כמה פחדים... אולי מעולם לא אצליח לשכב עם מישהו באמת, לחוות חדירה, ללדת ילד.
גם עכשיו בעודי חושבת על לשחרר את המאמר הזה לאויר, אני מתכווצת ובטח יקח כמה ימים או אף שבועות עד שאצליח לעזור לעצמי לשחרר את הבושה שידעו את הדבר הזה עלי.
הרבה פעמים שואלים אותי – מה עזר לי בסוף? אז מניחה שכל דבר שעברתי, כל התנסות, כל טיפול עזר במידה כזו או אחרת, אבל פריצת הדרך שלי הייתה כשהבנתי שאני צריכה לעזור לעצמי להתרפא. הבנתי שהמפתח נמצא בתודעה שלי למרות שהכאב הוא בין רגליי.
באותה תקופה למדתי תטא הילינג. כל יום עשיתי עבודה, שליפת אמונות, חקירה, עבודה אנרגטית והיקום התחיל לעזור, שלח לי שליחים שעזרו לי להבין לעומק את כל הנושא הזה של יחסי מין בין גבר לאישה. זוכרת שאחד הדברים שעשו את השיפט בתודעה זו ההבנה שלא האישה היא ה"נותנת" (כמו שכולנו רגילים לחשוב ולומר), אלא הגבר. הגבר הוא זה שנותן ומעניק דרך האיבר שלו את העונג והאישה היא המקבלת לתוכה את העונג, את ההנאה. הצלחתי להפנים שאיבר המין של הגבר יכול להיות משהו שגורם לעונג ואפילו לריפוי ולא רק כאב וצער. הבנתי שעלי לקבל את הפגיעות והרכות שבי כי הן חלק מהיותי אישה. למדתי התמסרות מהי.
במהלך התקופה הזו עלו וצפו זכרונות של אלפי שנים של פגיעה בנשים, של אונס, של התעללות, של ביזוי וכל אלה בתוספת הרגישות הגבוהה שלי מטבעי יצרו את הוסטיבוליטיס בגופי. כשהצלחתי להרפות ולשחרר לפחות חלק מהדברים, כשהצלחתי לסלוח ולו במעט למין הגברי, קיבלתי לחיי את הגבר הסבלני שלימים הפך להיות בעלי ואיתו בפעם הראשונה זה הצליח. לקח עוד זמן עד שהצלחתי ליהנות ממש.
היום האזור הזה נוכח ומדבר איתי. למדתי להבין את הסימנים ולקבל את הרגישות. למדתי לחיות אותה, לעבוד איתה וליהנות מיחסי מין מלאים ומהנים ולבסוף, משהו שאני אולי הכי גאה בו בחיי - עשיתי את הלא יאומן! הצלחתי ללדת שני בנים מדהימים לידה וגינלית טבעית, ללא אפידורל. עבורי זה היה השיא! עשיתי המון הכנה מנטלית, רגשית ואנרגטית ללידה הזו והוכחתי שזה עובד ואם זה הצליח לי – כל אחת יכולה!!
אם את קוראת את המילים האילו ומזדהה עם הכאב, דעי שיש פתרונות,
שאפשר לצאת מזה ולחיות חיים של הנאה. היום הרבה יותר מפעם...
והנה תרגיל שתוכלי לעשות כדי לקרב את הריפוי:
כך התחלתי אני... כך התחיל הריפוי שלי.
קחי לך זמן לעצמך, נשמי כמה נשימות עמוקות, הרגיעי את הגוף,
קחי לך מחברת ועט וכתבי תשובות לשאלות הבאות:
נסי בדמיונך להפוך את הוסטיבוליטיס או את התחושה בנרתיק לישות –
איך מרגישה, מריחה, נראית?
עצמי עיניים ושאלי אותה: למה את פה?
איך את מנסה שאני אשתנה?
מה את מנסה ללמד אותי?
איך המחלה גורמת לי להרגיש?
אילו מחשבות היא גורמת לי לחשוב?
מתי התחילה? – מה חשבתי, עשיתי, הרגשתי?
מה המחלה מונעת ממני לעשות?
אם הייתי עושה את זה, מה היה כל כך רע בקשר לזה?
אלה שאלות ראשוניות שיעזרו לך להבין טוב יותר את התופעה הזו אצלך.
כי אצל כל אישה ההיסטוריה והמקור הוא שונה.
אם את מרגישה צורך בתמיכה בתהליך ריפוי שלך,
את מוזמנת ליצור קשר ואשמח לספר לך על תהליך ה- womin
שמיועד לטיפול בכל מיני "עניינים" שיש לנו במערכת הנשית.